ארבעה שיעורים באקטיביזם מאת מרקוס גארבי

אתמול, צוין כמו בכל שנה ברחבי העולם יום 'מרקוס גארבי'. ב17 באוגוסט 1887 נולד אדם גדול, אדם שהחזיר לשחורים ברחבי העולם את הגאווה האפריקאית, אחד מהדמויות המשפיעות ביותר לאורך ההיסטוריה של האדם השחור, אם לא המשפיע ביותר.

לרוב כשחושבים על שוויון וזכויות השחורים ברחבי העולם אנחנו חושבים על דמויות כמו מרטין לותר קינג, מלקולם אקס ונלסון מנדלה, אבל היה זה מרקוס גארבי שנתן את הדחיפה הראשונה והמשמעותית לקידום הנושא.

בגיל 24 הוא כבר קנה לעצמו מוניטין כעיתונאי, ופעיל פוליטי מקומי בג'מייקה בה נולד. בגיל 27 הקים את ה"UNIA" – אגודה בינלאומית לקידום זכויות השחורים ברחבי העולם. הוא הקים את חברת הספנות השחורה "הכוכב השחור", עיתון "שחור" שהופץ ברחבי העולם, והוביל את התנועה השחורה הגדולה ביותר בהיסטוריה שבשיאה סחפה אחריה מליוני אנשים ברחבי העולם.

 פועלו של גארבי השפיע על רבים מהמנהיגים השחורים במאה ה20, מנשיאים וראשי ממשלות אפריקאים כמו פטריס לומומבה (קונגו), ג'ומו קניאטה (קניה), קוואמה נקרומה (גאנה) ונלסון מנדלה (דרום אפריקה), ועד אקטביסטים כמו מלקולם אקס, מרטין לותר קינג ואלייז'ה מוחמד. בתי ספר, גשרים וגנים ציבוריים ברחבי העולם קרויים על שמו, והוא נחשב למשיח בקרב התנועה הרסטאפרית.

עיקרי אמונותיו של גארבי

מעל הכל, מרקוס גארבי האמין בגזע. הוא ראה כיצד האדם השחור מדוכא ברחבי העולם ע"י ממשלות בעלות אידיאולגיות מגוונות לא בגלל דעותיו, השכלתו, מצבו הכלכלי או מעמדו החברתי אלא בגלל גזעו – מעצם היותו שחור – ובראייה היסטורית אנחנו יודעים להגיד היום שהוא לא טעה. מכאן הוא החל להטיף לכך שבגלל שהאדם השחור מדוכא רק בגלל גזעו, עליו לשים את הגזע מעל הכל. מכיוון שבכל העולם מתייחסים אל השחורים באותה הצורה רק בגלל גזעם, עליהם להתאחד כגזע ולשים את אינטרס האדם השחור מעל כל אינטרס אחר.

הוא הזכיר לשחורים ברחבי אמריקה והקאריביים שספינות העבדים לא חטפו באפריקה ג'מייקנים, טרינידדים, אמריקאים, ובליזיאנים אלא אפריקאים בלבד. הוא הזכיר להם שהגאווה הלאומית והתרבותית האמריקאית, הקוסטה ריקנית וההאיטיאנית שאימצו להם צאצאי העבדים נכפתה עליהם והמורשת התרבותית והגאווה האפריקאית של אבותיהם נמחקה. שנים של עבדות ודיכוי הרחיקו אותם מתרבותם ומסורתם.

מנקודת הנחה זו הוא הוביל תנועה פאן אפריקאית בין לאומית וקרא להגירה נגדית של שחורים מאמריקה, הקאריבים ורחבי העולם בחזרה לאפריקה שם יקימו מדינות עצמאיות שחורות באפריקה – שם הם יהנו מזכויות שוות לשאר העמים בעולם.

"...איפה ממשלת האדם השחור? איפה המלך השחור וממלכתו השחורה? איפה הנשיא והשגריר? הצבא וחיל הים?, לא הצלחתי למצוא אותם ולכן החלטתי שאני אעזור ליצור אותם..."

גארבי לא הצליח להגשים את כל המטרות שהציב לעם השחור, חברת האוניות השחורה שלו נכשלה בסופו של דבר, הגירה של מליוני שחורים מאמריקה לאפריקה הייתה משימה גדולה מדי ומן הסתם הדבר לא קרה בצורה שגארבי תכנן שיקרו. הוא גורש מארצות הברית, ולמרות מליוני הדולרים שעברו תחת ידיו הוא לא מת כאדם עשיר. אך למרות זאת, הוא הותיר את חותמו בעולם – הוא הנהיג את התנועה השחורה הבינלאומית הגדולה בהיסטוריה, במידה מסוימת גם הראשונה שבהן והשפעתו על מאבקים דומים ואחרים ניכרת עד היום – מתנועת זכויות האזרח בארצות הברית ועד מאבקים פנימיים אחרים ברחבי העולם. הוא העניק לראשונה לשחורים ברחבי העולם את הרצון להתאחד למען מטרות משותפות.

מה פעילים חברתיים ואקטביסטים מודרנים יכולים ללמוד ממנו?

1. התזמון משנה

החיים באיים הקאריביים בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, התקופה בה מרקוס גארבי חי, לא היו חיים קלים לאדם השחור. העבדות ברוב המדינות באזור בוטלה רק באמצע המאה ה19 ורוב המבוגרים שחיו באותה תקופה היו עבדים בעברם. אמנם ביטולה של העבדות הייתה הקלה על חייהם, אך אין הדבר אומר שהיה שוויון בין השחורים ללבנים – המצב היה רחוק מכך.

רובם המכריע של השחורים היו עניים, רובם היו חקלאים שעבדו בתנאי עבודה קשים ובעבור משכורת נמוכה בשדות ומטעים של בעלי אדמה לבנים – בדיוק כמו בתקופת העבדות. 90 אחוז מהאוכלוסייה המקומית לא החזיקו בזכות הצבעה וזכויות פוליטיות אחרות – זכויות שהיו שמורות ללבנים בלבד.

אמנם הממשלות החלו בהענקת שירותי חינוך לילדים שחורים אך עדיין רק כ20 אלף שחורים מתוך רבע מיליון שחורים ידעו קרוא וכתוב בג'מייקה בה גארבי נולד. חינוך אקדמאי לא היה קיים כלל במדינה באותם שנים ורק שחורים שהיו עשירים במיוחד ומצטיינים בלימודים בצורה יוצאת דופן יכלו להרשות לעצמם לעזוב את הבית וללמוד באוניברסיטאות באירופה.

אי השוויון בין שחורים ללבנים ניכר בכל תחומי החיים, והמצב באפריקה, בדרום ומרכז אמריקה היה אף גרוע יותר. אפריקה הייתה בשיאה האחרון של כיבוש אירופאי והעולם השחור היה המום מרצח מיליוני האפריקאים ע"י הקולוניאליזם האירופאי ומההשמדה הכמעט מוחלטת של עצמאותם.

בארצות הברית חלו חוקי ההפרדה הגזעית שהפרידו בין שחורים ללבנים בבתי ספר, באזורי מגורים, ואפילו בתחבורה הציבורית. אדם שחור לרוב קיבל שכר נמוך מזה של חברו הלבן ומקרי אלימות מצד לבנים כלפי שחורים נמצאו כמוצדקים בבתי המשפט.

מתוך המציאות העגומה הזו צמח מרקוס גארבי שאנו מכירים היום : "..הייתי נחוש להביא לכך שהאדם השחור לא ימשיך ויבעט ע"י כל שאר הגזעים ואומות העולם, כמו המציאות שראיתי באינדים המערביים, מרכז ודרום אמריקה וכפי שקראתי על ארה"ב... ראיתי בדמיוני, כפי שאני רואה היום, עולם חדש ובו גברים שחורים הם לא פועלים, צמיתים, כלבים ועבדים אלא אומה של גברים חסונים המביאים עידן חדש על המין האנושי."

גארבי הגיע בתקופה בה הכי היו זקוקים לו, וזו אחת הסיבות שהצליח להשפיע רבות על אנשים רבים כל כך. לא תמיד טוב להקדים את זמנך, ובטוח לא לאחר – החוכמה היא להגיע בזמן בו זקוקים לך.

2. לא לפעול, לדבר או לכתוב על נושאים שאיננו מכירים לעומק.

גארבי הבין שכשאדם עוסק בנושא שהוא אינו בקיא בו מספיק תמיד יימצא לו יריב אידיאולוגי שיוכל להביכו ולפסול את טענותיו. הוא גם השכיל להבין שהתנסויותיו האישיות של אדם לא מספיקות בכדי להעניק לו את המידע לו הוא זקוק ולכן עליו להזין את הידע שלו גם מניסיונם של אחרים.

גארבי לא הפסיק לקרוא. הוא קרא ולמד לעומק את ההיסטוריה של האדם השחור, הוא למד תחומים ממדעי החברה, הרוח והתעשייה. הוא למד ממאבקים ורעיונות שכבר נשכחו מהעולם והסיק מהם מסקנות למאבק המודרני אותו הוביל. הוא גם לא פחד לקרוא כתבים של הוגי דעות לבנים או של כאלו שהתנגד לרעיונותיהם, והוא עשה זאת כשהוא זוכר שהם נכתבו מנקודת המבט האישית שלהם ולמען האינטרסים האישיים שלהם – אין אמת מוחלטת באף רעיון.

ג.       3. התקווה היא שנותנת כוח לאנשים

גארבי הכיר את העם שלו, את העם השחור. הוא לימד אותם, וסחף אותם אחריו. הוא נתן לאנשיו תקווה שהוציאה אותם מהייאוש בו הם חיו. הוא נתן להם תקווה לאפריקה חופשית ולעולם בו האדם השחור עומד זקוף קומה ושווה זכויות ליתר האנושות – דבר שלא היה מובן מאליו כלל באותם ימים. מכאן הוא קנה לעצמו את הזכות להעביר עליהם ביקורת, והוא לא עשה זאת ברכות. הוא ביקר אותם על שהם לא עומדים על שלהם, על כך שהם מתחננים לשוויון זכויות מצד אלו שמדכאים אותם במקום לדרוש זאת.

"הבבלים עשו זאת. האשורים עשו זאת. צרפת תחת נפוליאון עשתה זאת. גרמניה תחת הנסיך ג'ון ביסמרק עשתה זאת. אמריקה תחת ג'ורג' וושינגטון עשתה זאת. אפריקה עם 400 מליון אנשים שחורים יכולה לעשות זאת !"

גארבי מלמד אותנו שהתקווה היא שמעניקה כוח לאנשים לפעול למען השינוי, "יש אור בקצה המנהרה!". אך אנחנו חייבים לדעת ולבקר את עצמנו ואת השותפים שלנו בכדי שנדע להשתפר ולהתקדם לעבר האור הזה.

       4. לעולם לא להתייאש. לעולם לא לוותר.

4

כל אדם הפועל למען שינוי השיטה הקיימת, הממסד או הרעיונות השולטים בעולם לעולם ייתקל בהתנגדות מצד הכוחות השולטים באותה עת. החוק הזה קיים משחר ההיסטוריה וכנראה ימשיך להתקיים לנצח : הנביאים בתקופת המקרא, ישו, הרמב"ם, גלילאו, מנהיגי המהפכה הצרפתית, כוחות הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית, מרקוס גארבי, גנדי, מרטין לותר קינג, פידל קסטרו, נלסון מנדלה ועוד רבים נוספים - כולם ניסו לשנות את המציאות הקיימת, וכולם זכו להתנגדות מצד אלו שהתנגדו לשינוי.

המשותף לכל אלו שהוזכרו למעלה וההבדל בינם לבין אלו שאיננו מכירים את שמם, הוא שהם לא ויתרו. למרות כל הניסיונות מצד השלטונות לדכא אותם הם המשיכו בפועלם כל חייהם – חלקם חדלו רק כשנרצחו.

מרקוס גארבי, ספג ביקורת מבית ומחוץ, הוא הואשם באישומי שווא ע"י ממשלת ארצות הברית וגורש מהמדינה, הוא קיבל איומים על חייו בדרישה שיוותר על שאיפותיו. הוא מעולם לא עצר.

בשונה ממנהיגים כמו גנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה שנפטרו לאחר נצחון המאבק שלהם. הוא נפטר בעיצומו של המאבק – ולכן כשנפטר עדיין השלטונות ניסו למחוק את רעיונותיו ואת זכרו גם אחרי מותו. דור שלם של ילדים שגדלו בשנות ה40 של המאה הקודמת בקאריביים, באמריקה ובאפריקה לא שמעו בילדותם על מרקוס גארבי ורעיונותיו – האדם שהנהיג את תנועת המחאה השחורה הגדולה ביותר בהיסטוריה ממש באותם שנים נמחק מספרי ההיסטוריה, מהעיתונות ומכל פלטפורמה בה שלטו הממשלות. ואם שמו כן הוזכר ע"י גורם רשמי – הוא הוזכר כנוכל ורמאי.

ב1962 ג'מייקה קיבלה את עצמאותה מהבריטים ולאחר שנתיים הוא הוכרז ע"י ממשלת ג'מייקה כגיבור הלאומי הראשון של המדינה החדשה. הוא לא ויתר, הוא לא עצר, ולא אאט – הוא לא זכה לראות את רעיונותיו מתגשמים בחייו, וגם לא להכרה מצד השלטונות, אך בזכות הדבקות שלו במשימה, חלקם התגשמו לאחר מותו.

אני מאמין כי אקטיביסטים ופעילים חברתיים ופוליטיים מודרנים יכולים ללמוד ממרקוס גארבי עוד שיעורים רבים. אמנם עוד בחייו המסרים להם הטיף זכו לביקורת רבה מחוץ ומבית והיום רובם נתפסים כלא רלוונטיים כלל. אבל הרעיונות הם לא העיקר. השפעתו של גארבי ניכרת עד היום – הוא נתן תקווה למיליוני שחורים לקום ולדרוש את זכויותיהם ולדרוש חיים טובים יותר. הוא העניק גאווה ובטחון עצמי לאלו שהתקשו להביט במראה ולאהוב את עצמם.

מרקוס גארבי חיי את חייו תחת משימה. למרות שמאבקו נראה חסר סיכוי באותם שנים, הכוח הפנימי שדחף אותו הגשים את חלומותיהם של אנשים רבים. הוא קידם רעיונות לשיח הפוליטי והחברתי שהשפיעו על תנועות חברתיות ברחבי העולם, ושינו את חייהם של מליונים.

"חפשו אותי בסופה או בסערה ! חפשו אותי בכל מקום סביב! כי בעזרת חסדו של האל אני אחזור עם אינספור גברים ונשים שחורים שמתו באמריקה, אלו שמתו באיי הודו המערביים, ואלו שמתו באפריקה, לסייע לכם במאבק לחירות, חופש וחיים!!... 

האם אנחנו יכולים לעשות את זה?

האם אנחנו יכולים לעשות את זה!?

אנחנו צריכים לעשות את זה. "