Monday, August 18, 2014

ארבעה שיעורים באקטיביזם מאת מרקוס גארבי




אתמול, צוין כמו בכל שנה ברחבי העולם יום 'מרקוס גארבי'. ב17 באוגוסט 1887 נולד אדם גדול, אדם שהחזיר לשחורים ברחבי העולם את הגאווה האפריקאית, אחד מהדמויות המשפיעות ביותר לאורך ההיסטוריה של האדם השחור, אם לא המשפיע ביותר.
לרוב כשחושבים על שוויון וזכויות השחורים ברחבי העולם אנחנו חושבים על דמויות כמו מרטין לותר קינג, מלקולם אקס ונלסון מנדלה, אבל היה זה מרקוס גארבי שנתן את הדחיפה הראשונה והמשמעותית לקידום הנושא.



בגיל 24 הוא כבר קנה לעצמו מוניטין כעיתונאי, ופעיל פוליטי מקומי בג'מייקה בה נולד. בגיל 27 הקים את ה"UNIA" – אגודה בינלאומית לקידום זכויות השחורים ברחבי העולם. הוא הקים את חברת הספנות השחורה "הכוכב השחור", עיתון "שחור" שהופץ ברחבי העולם, והוביל את התנועה השחורה הגדולה ביותר בהיסטוריה שבשיאה סחפה אחריה מליוני אנשים ברחבי העולם.

 פועלו של גארבי השפיע על רבים מהמנהיגים השחורים במאה ה20, מנשיאים וראשי ממשלות אפריקאים כמו פטריס לומומבה (קונגו), ג'ומו קניאטה (קניה), קוואמה נקרומה (גאנה) ונלסון מנדלה (דרום אפריקה), ועד אקטביסטים כמו מלקולם אקס, מרטין לותר קינג ואלייז'ה מוחמד. בתי ספר, גשרים וגנים ציבוריים ברחבי העולם קרויים על שמו, והוא נחשב למשיח בקרב התנועה הרסטאפרית.

עיקרי אמונותיו של גארבי


מעל הכל, מרקוס גארבי האמין בגזע. הוא ראה כיצד האדם השחור מדוכא ברחבי העולם ע"י ממשלות בעלות אידיאולגיות מגוונות לא בגלל דעותיו, השכלתו, מצבו הכלכלי או מעמדו החברתי אלא בגלל גזעו – מעצם היותו שחור – ובראייה היסטורית אנחנו יודעים להגיד היום שהוא לא טעה. מכאן הוא החל להטיף לכך שבגלל שהאדם השחור מדוכא רק בגלל גזעו, עליו לשים את הגזע מעל הכל. מכיוון שבכל העולם מתייחסים אל השחורים באותה הצורה רק בגלל גזעם, עליהם להתאחד כגזע ולשים את אינטרס האדם השחור מעל כל אינטרס אחר.

הוא הזכיר לשחורים ברחבי אמריקה והקאריביים שספינות העבדים לא חטפו באפריקה ג'מייקנים, טרינידדים, אמריקאים, ובליזיאנים אלא אפריקאים בלבד. הוא הזכיר להם שהגאווה הלאומית והתרבותית האמריקאית, הקוסטה ריקנית וההאיטיאנית שאימצו להם צאצאי העבדים נכפתה עליהם והמורשת התרבותית והגאווה האפריקאית של אבותיהם נמחקה. שנים של עבדות ודיכוי הרחיקו אותם מתרבותם ומסורתם.

מנקודת הנחה זו הוא הוביל תנועה פאן אפריקאית בין לאומית וקרא להגירה נגדית של שחורים מאמריקה, הקאריבים ורחבי העולם בחזרה לאפריקה שם יקימו מדינות עצמאיות שחורות באפריקה – שם הם יהנו מזכויות שוות לשאר העמים בעולם.

"...איפה ממשלת האדם השחור? איפה המלך השחור וממלכתו השחורה? איפה הנשיא והשגריר? הצבא וחיל הים?, לא הצלחתי למצוא אותם ולכן החלטתי שאני אעזור ליצור אותם..."


גארבי לא הצליח להגשים את כל המטרות שהציב לעם השחור, חברת האוניות השחורה שלו נכשלה בסופו של דבר, הגירה של מליוני שחורים מאמריקה לאפריקה הייתה משימה גדולה מדי ומן הסתם הדבר לא קרה בצורה שגארבי תכנן שיקרו. הוא גורש מארצות הברית, ולמרות מליוני הדולרים שעברו תחת ידיו הוא לא מת כאדם עשיר. אך למרות זאת, הוא הותיר את חותמו בעולם – הוא הנהיג את התנועה השחורה הבינלאומית הגדולה בהיסטוריה, במידה מסוימת גם הראשונה שבהן והשפעתו על מאבקים דומים ואחרים ניכרת עד היום – מתנועת זכויות האזרח בארצות הברית ועד מאבקים פנימיים אחרים ברחבי העולם. הוא העניק לראשונה לשחורים ברחבי העולם את הרצון להתאחד למען מטרות משותפות.

מה פעילים חברתיים ואקטביסטים מודרנים יכולים ללמוד ממנו?


1. התזמון משנה


החיים באיים הקאריביים בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, התקופה בה מרקוס גארבי חי, לא היו חיים קלים לאדם השחור. העבדות ברוב המדינות באזור בוטלה רק באמצע המאה ה19 ורוב המבוגרים שחיו באותה תקופה היו עבדים בעברם. אמנם ביטולה של העבדות הייתה הקלה על חייהם, אך אין הדבר אומר שהיה שוויון בין השחורים ללבנים – המצב היה רחוק מכך.

רובם המכריע של השחורים היו עניים, רובם היו חקלאים שעבדו בתנאי עבודה קשים ובעבור משכורת נמוכה בשדות ומטעים של בעלי אדמה לבנים – בדיוק כמו בתקופת העבדות. 90 אחוז מהאוכלוסייה המקומית לא החזיקו בזכות הצבעה וזכויות פוליטיות אחרות – זכויות שהיו שמורות ללבנים בלבד.

אמנם הממשלות החלו בהענקת שירותי חינוך לילדים שחורים אך עדיין רק כ20 אלף שחורים מתוך רבע מיליון שחורים ידעו קרוא וכתוב בג'מייקה בה גארבי נולד. חינוך אקדמאי לא היה קיים כלל במדינה באותם שנים ורק שחורים שהיו עשירים במיוחד ומצטיינים בלימודים בצורה יוצאת דופן יכלו להרשות לעצמם לעזוב את הבית וללמוד באוניברסיטאות באירופה.

אי השוויון בין שחורים ללבנים ניכר בכל תחומי החיים, והמצב באפריקה, בדרום ומרכז אמריקה היה אף גרוע יותר. אפריקה הייתה בשיאה האחרון של כיבוש אירופאי והעולם השחור היה המום מרצח מיליוני האפריקאים ע"י הקולוניאליזם האירופאי ומההשמדה הכמעט מוחלטת של עצמאותם.

בארצות הברית חלו חוקי ההפרדה הגזעית שהפרידו בין שחורים ללבנים בבתי ספר, באזורי מגורים, ואפילו בתחבורה הציבורית. אדם שחור לרוב קיבל שכר נמוך מזה של חברו הלבן ומקרי אלימות מצד לבנים כלפי שחורים נמצאו כמוצדקים בבתי המשפט.

מתוך המציאות העגומה הזו צמח מרקוס גארבי שאנו מכירים היום : "..הייתי נחוש להביא לכך שהאדם השחור לא ימשיך ויבעט ע"י כל שאר הגזעים ואומות העולם, כמו המציאות שראיתי באינדים המערביים, מרכז ודרום אמריקה וכפי שקראתי על ארה"ב... ראיתי בדמיוני, כפי שאני רואה היום, עולם חדש ובו גברים שחורים הם לא פועלים, צמיתים, כלבים ועבדים אלא אומה של גברים חסונים המביאים עידן חדש על המין האנושי."

גארבי הגיע בתקופה בה הכי היו זקוקים לו, וזו אחת הסיבות שהצליח להשפיע רבות על אנשים רבים כל כך. לא תמיד טוב להקדים את זמנך, ובטוח לא לאחר – החוכמה היא להגיע בזמן בו זקוקים לך.


2. לא לפעול, לדבר או לכתוב על נושאים שאיננו מכירים לעומק.


גארבי הבין שכשאדם עוסק בנושא שהוא אינו בקיא בו מספיק תמיד יימצא לו יריב אידיאולוגי שיוכל להביכו ולפסול את טענותיו. הוא גם השכיל להבין שהתנסויותיו האישיות של אדם לא מספיקות בכדי להעניק לו את המידע לו הוא זקוק ולכן עליו להזין את הידע שלו גם מניסיונם של אחרים.

גארבי לא הפסיק לקרוא. הוא קרא ולמד לעומק את ההיסטוריה של האדם השחור, הוא למד תחומים ממדעי החברה, הרוח והתעשייה. הוא למד ממאבקים ורעיונות שכבר נשכחו מהעולם והסיק מהם מסקנות למאבק המודרני אותו הוביל. הוא גם לא פחד לקרוא כתבים של הוגי דעות לבנים או של כאלו שהתנגד לרעיונותיהם, והוא עשה זאת כשהוא זוכר שהם נכתבו מנקודת המבט האישית שלהם ולמען האינטרסים האישיים שלהם – אין אמת מוחלטת באף רעיון.

ג.       3. התקווה היא שנותנת כוח לאנשים


גארבי הכיר את העם שלו, את העם השחור. הוא לימד אותם, וסחף אותם אחריו. הוא נתן לאנשיו תקווה שהוציאה אותם מהייאוש בו הם חיו. הוא נתן להם תקווה לאפריקה חופשית ולעולם בו האדם השחור עומד זקוף קומה ושווה זכויות ליתר האנושות – דבר שלא היה מובן מאליו כלל באותם ימים. מכאן הוא קנה לעצמו את הזכות להעביר עליהם ביקורת, והוא לא עשה זאת ברכות. הוא ביקר אותם על שהם לא עומדים על שלהם, על כך שהם מתחננים לשוויון זכויות מצד אלו שמדכאים אותם במקום לדרוש זאת.

"הבבלים עשו זאת. האשורים עשו זאת. צרפת תחת נפוליאון עשתה זאת. גרמניה תחת הנסיך ג'ון ביסמרק עשתה זאת. אמריקה תחת ג'ורג' וושינגטון עשתה זאת. אפריקה עם 400 מליון אנשים שחורים יכולה לעשות זאת !"

גארבי מלמד אותנו שהתקווה היא שמעניקה כוח לאנשים לפעול למען השינוי, "יש אור בקצה המנהרה!". אך אנחנו חייבים לדעת ולבקר את עצמנו ואת השותפים שלנו בכדי שנדע להשתפר ולהתקדם לעבר האור הזה.


       4. לעולם לא להתייאש. לעולם לא לוותר.

4
כל אדם הפועל למען שינוי השיטה הקיימת, הממסד או הרעיונות השולטים בעולם לעולם ייתקל בהתנגדות מצד הכוחות השולטים באותה עת. החוק הזה קיים משחר ההיסטוריה וכנראה ימשיך להתקיים לנצח : הנביאים בתקופת המקרא, ישו, הרמב"ם, גלילאו, מנהיגי המהפכה הצרפתית, כוחות הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית, מרקוס גארבי, גנדי, מרטין לותר קינג, פידל קסטרו, נלסון מנדלה ועוד רבים נוספים - כולם ניסו לשנות את המציאות הקיימת, וכולם זכו להתנגדות מצד אלו שהתנגדו לשינוי.

המשותף לכל אלו שהוזכרו למעלה וההבדל בינם לבין אלו שאיננו מכירים את שמם, הוא שהם לא ויתרו. למרות כל הניסיונות מצד השלטונות לדכא אותם הם המשיכו בפועלם כל חייהם – חלקם חדלו רק כשנרצחו.

מרקוס גארבי, ספג ביקורת מבית ומחוץ, הוא הואשם באישומי שווא ע"י ממשלת ארצות הברית וגורש מהמדינה, הוא קיבל איומים על חייו בדרישה שיוותר על שאיפותיו. הוא מעולם לא עצר.

בשונה ממנהיגים כמו גנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה שנפטרו לאחר נצחון המאבק שלהם. הוא נפטר בעיצומו של המאבק – ולכן כשנפטר עדיין השלטונות ניסו למחוק את רעיונותיו ואת זכרו גם אחרי מותו. דור שלם של ילדים שגדלו בשנות ה40 של המאה הקודמת בקאריביים, באמריקה ובאפריקה לא שמעו בילדותם על מרקוס גארבי ורעיונותיו – האדם שהנהיג את תנועת המחאה השחורה הגדולה ביותר בהיסטוריה ממש באותם שנים נמחק מספרי ההיסטוריה, מהעיתונות ומכל פלטפורמה בה שלטו הממשלות. ואם שמו כן הוזכר ע"י גורם רשמי – הוא הוזכר כנוכל ורמאי.

ב1962 ג'מייקה קיבלה את עצמאותה מהבריטים ולאחר שנתיים הוא הוכרז ע"י ממשלת ג'מייקה כגיבור הלאומי הראשון של המדינה החדשה. הוא לא ויתר, הוא לא עצר, ולא אאט – הוא לא זכה לראות את רעיונותיו מתגשמים בחייו, וגם לא להכרה מצד השלטונות, אך בזכות הדבקות שלו במשימה, חלקם התגשמו לאחר מותו.





אני מאמין כי אקטיביסטים ופעילים חברתיים ופוליטיים מודרנים יכולים ללמוד ממרקוס גארבי עוד שיעורים רבים. אמנם עוד בחייו המסרים להם הטיף זכו לביקורת רבה מחוץ ומבית והיום רובם נתפסים כלא רלוונטיים כלל. אבל הרעיונות הם לא העיקר. השפעתו של גארבי ניכרת עד היום – הוא נתן תקווה למיליוני שחורים לקום ולדרוש את זכויותיהם ולדרוש חיים טובים יותר. הוא העניק גאווה ובטחון עצמי לאלו שהתקשו להביט במראה ולאהוב את עצמם.

מרקוס גארבי חיי את חייו תחת משימה. למרות שמאבקו נראה חסר סיכוי באותם שנים, הכוח הפנימי שדחף אותו הגשים את חלומותיהם של אנשים רבים. הוא קידם רעיונות לשיח הפוליטי והחברתי שהשפיעו על תנועות חברתיות ברחבי העולם, ושינו את חייהם של מליונים.

"חפשו אותי בסופה או בסערה ! חפשו אותי בכל מקום סביב! כי בעזרת חסדו של האל אני אחזור עם אינספור גברים ונשים שחורים שמתו באמריקה, אלו שמתו באיי הודו המערביים, ואלו שמתו באפריקה, לסייע לכם במאבק לחירות, חופש וחיים!!... 

האם אנחנו יכולים לעשות את זה?
האם אנחנו יכולים לעשות את זה!?


אנחנו צריכים לעשות את זה. "

Sunday, August 17, 2014

4 Lessons of Activism from Marcus Garvey

Yesterday, people around the world celebrated "Marcus Garvey's" day. On August 17, 1887 a great man was born. a man who restored the African pride to black people around the world. one of the most influential figures in the history of the black man, if not the most.



Usually when we think about black equality and civil rights around the world, we think of people like Martin Luther King, Malcolm X and Nelson Mandela, but it was Marcus Garvey who first promoted the issue significantly.
.
At age 24, he had already earned a reputation as a local journalist and political activist in Jamaica. At 27 he started the 'UNIA' ( the united negro improvement association ), an international organization to help black people economically, to protect their culture and help people with all kinds of racial discrimination.
He founded the first black shipping company in history – the 'black star' and a "black" newspaper that distributed all over the world.
He Led the largest black movement in history, Which at its peak, has attracted millions of people worldwide.

His work influenced many black leaders in the 20th century, presidents and prime ministers Africans like Patrice Lumumba (Congo), Jomo Kenyatta (Kenya), Kwame Nkrumah (Ghana) and Nelson Mandela (South Africa), and activist like Malcolm X, Martin Luther King and Elijah Muhammad. Schools, bridges and parks around the world are named after him, and he is considered as a prophet among the Rastafarians.

Marcus garvey's beliefs


Above all, Marcus Garvey believed that race matters. He saw the black man oppressed all over the world by governments with diverse ideologies not because of his views, education, economic status or social status, but because of his race - simply by being black - and he was not wrong. Hence he began to preach that because the black man oppressed universally only because of his race, he must put race above all. because the whole world relate to black people in the same way just because of their color, black people from all over the world have to reunite as a race and put the interest of the black men and women over any other interest.

He reminded his followers that the slave ships brought no Jamaicans or Trinidadians, Americans or Belizeans - but Africans. Years of slavery and oppression displaced their African culture and traditions.

That’s why he started calling for counter-migration of black people from America, the Caribbean and from all over the world back to Africa to establish an African empire – where the blacks will benefit equal rights like the rest of the world.

"Where is the black man government? Where is his king and his kingdom? Where is his president, his country and his ambassador?? His army, his navy. His men of big affairs? I could not find them and then I declared I will help to make them."

Garvey obviously failed to realize many of his objectives : his 'black star' shipping company failed at the end. migration of millions of American blacks to Africa was too ambitious task and obviously was never implemented the way Garvey wanted. He was deported from the United States, and despite millions of dollars passed through his hands he did not die a wealthy man. But despite this, he made his mark in the world - he led the largest international black movement in history, and influenced similar struggles up till today - the civil rights movement in the United States up other internal conflicts around the world. He was a man who brought unification and strength to Black people throughout the world.
.

What we as activists can learn from this great man?


1.It is all about timing.


the west indies in the late 19's and the early 20's was not an easy place for the african people who formed the majority of the in those territories. slavery had not long before ended in nearly all of the british islands and many of the black adults alive during young garvey's childhood would therefore have been slaves at some point of their lives.

The end of slavery had meant some relief from the harsher aspects of life under the system but it did not mean automatic equality with the white people - The situation was far from it. .

The vast majority of blacks were poor, most of them were farmers that worked in the fields and plantations belong to white land owners in Tough Working conditions and for low salaries - just like during the slavery time. 90 percent of the local population did not possess the right to vote or other political rights - rights that were reserved for whites only. Although governments have started providing educational services to black children yet still only about 20 thousand blacks out of quarter of a million blacks in Jamaica (where garvey was born) were illiterate.

Inequality between blacks and whites existed in all aspects of life, and the situation in Africa, South and Central America was even worse.. africa was in the last throes of european conquest and the black world was reeling from the murder of millions of Africans and near total annihilation of its independence.

africa was in the last throes of european conquest and the black world was reeling from the near total annihilation of its independence
In the United States there were segregation laws that separated blacks and whites in schools, residential areas, and in public places. Black people generally received lower wages than their white frien and violence by white people against blacks were most of the time justified in the courts.

Out of This grim reality Marcus Garvey we know today rose:
" i was determined that the black man would not continue to be kicked about by all the outher races and nations of the world, as I sew it in the west indies, south and central America and as I read of it in America. I sew before me then even as I do now, a new world of black men, not peons, serfs, dogs and slaves but a nation of sturdy men making their impress upon civilization and causing a new light to dawn upon the human race."



The time was right, garvey appeared on the scene when the need was greatest.

2. Not to act, speak or write about topics we are not mastered in

Garvey understood that when one deals with a subject he is not properly versed in it there will always be an ideological opponent that could embarrass him and reject his claims. He was also wise enough to realize that the personal experience of a person was not enough to give him the knowledge he needs so he must acquire his knowledge from the experience of others as well
.
Garvey did not stop reading. He read and studied the depth of the history of the black man, he studied disciplines of social sciences, humanities and industry. He learned  about struggles and ideas already forgotten from the world and drew relevant conclusions that led to the modern struggle. He was not afraid to read texts of white intellectuals or intellectuals that he opposed to their ideas.he did it when he remembers that they were for their own interests - the text is not sacred.

3.Give hope



Garvey knew his people – the black people. He taught and inspired them.
He gave his people hope and provided them with a goal to achieve – a free and redeemed Africa. A world of black men and women proudly and fiercely equal to the rest of humankind. And he earned the right to criticize them.

He criticized them for being too weak and for begging for equal rights from those that suppress them instead Instead of demanding it.
.
"Babylon did it. Assyria did. France under Napoleon did it. Germany under Prince Von Bismarck did it.  America under George Washington did it. AFRICA WITH 400 MILLION BLACK PEOPLE CAN DO IT".

Garvy teaches us that hope is the power that motivates people to rise up and bring the change they want to bring to the world. "There is a light at the end of the tunnel" he shouts. But we must not afraid of criticize ourselves and our partners in order to improve and move forward towards the light.

4. Never despair. Never give up.


Each individual who seek revolution and trying to change the existing system or the ideas that dominates the world will always encounter opposition from the ruling powers of that time. This law existed from the dawn of history, and probably will continue to exist forever: the prophets in the biblical period, Jesus, Maimonides, Galileo, the leaders of the French Revolution, the Northern forces in the American Civil War, Marcus Garvey, Gandhi, Martin Luther King, Fidel Castro, Nelson Mandela and many others – they all fought for revolution and they all were suppressed by those who opposed the change

Common to all these mentioned above and the difference between them and the people we are not familiar with their names, is that they did not give up. despite many attempts by the authorities to suppress them, they continued their struggle no matter what - some of them stopped only when murdered.

Marcus Garvey, was criticized from within and without, he was charged with false charges by the United States government and expelled from the country, he received death threats demanding him to give up his ambitions. He never stopped.

Unlike leaders like Gandhi, Martin Luther King and Nelson Mandela who died after the victory of their struggle. He died in the midst of the struggle - so when he died the governments still tried to erase his ideas and the legacy  he left behind after his death.
Everything was done to wipe out the record of garvey's phenomenal career. A whole generation of schoolchildren grew up in the West Indies, afro-America and Africa who never saw the name of marcus garvey mentioned in their history books.

The man who had led the largest international political movement among Africans in history, disappeared from the pages of history. Where he was mentioned it was usually in a very few sentences suggesting that he was probably a crock, criminal and a fool.

In 1964, two years after Jamaica became independent – the jamaician government proclaimed him the country's first national hero.

He didn't give up. he didn't stop. his ideas didn't come fulfilled in his lifetime, , but due to his devotion to the task, some of them were fulfilled after his death.

I believe that we as modern social and political activists can learn a lot more from Marcus Garvey. Even during his lifetime the ideas he promoted was heavily criticized from within and without and today most of them are seen as irrelevant at all. But his ideas is not the main lesson. It is his influence that evident to this day - he gave hope to millions of blacks and gave them a reason to stand up and claim their rights, to demand a better life. He gave pride and self-esteem to those who looked in the mirror and found it difficult to love themselves.

Marcus Mosiah Garvey was a man that lived a life with a mission. Although his journey may have seemed impossible, his never-ending strength and dedication caused many people’s dreams and wishes to become realities

He was responsible for putting forward ideas that helped to advance the political consciousness of blacks worldwide and influenced social movements around the world.  He changed the life of millions.

"Look for me in a whirlwind or a storm! Look for me all around you! For with God's grace, I shall come back with countless millions of Black men and women who have died in America, those who have died in the West Indies, and those who have died in Africa, to aid you in the fight for liberty, freedom and life!...

Can we do it?We can do it?

We shall do it.  "






Thursday, July 31, 2014

Suite or Slum? Ghana's Serious Shortage of Affordable Housing

Due to a lack of mid-price housing, urban Ghanaians are often confined to two options: plush penthouse or crammed shanty town.



When filmmaker Leslie Amponsah was shown round a squalid and waterlogged property up for rent in a suburb of Accra, Ghana, he was quoted a monthly rate that was barely affordable, even on a decent income, and was told that the landlord wanted two years up front. The estate agent would also be charging a 10% commission, he was reminded, and was already being paid a fee for every viewing.

As frustrating as this experience was, it is nothing out of the ordinary in Accra. Amponsah endured fruitless searches for months before finding a new home, and tales of middle-class Ghanaians looking aimlessly for suitable properties in Accra are common. "Even when you have the money to rent, it's terrible,” says Amponsah, "that is how ridiculous it is.”

Accra is in the grip of a serious housing crisis. Ghana’s economy has been one of the fastest-growing in the world in recent years, but growth has completely outstripped investment in infrastructure. Despite rising incomes, the housing market has been neglected and this has led to a yawning gap in middle-income properties. On the one hand, 90% of Ghana’s urban housing is informal, much of it in slums on the outskirts of cities; on the other hand, plush gated communities and mansion complexes have sprung up to cater for the new super-wealthy.

Many middle-income Ghanaians, faced with a choice between exorbitantly-priced real estate and slum conditions, have thus been forced further and further out to the edges of cities where house prices and landlords may be more reasonable. The resulting commute, however, can stretch to three hours, and many leave their homes well before dawn to beat the heavy traffic.

Profit-seeking rent-seeking

Around half of Ghana’s 25 million residents now live in urban areas, and suburban sprawl has subsumed towns near major cities. To deal with these growing urban populations, UN Habitat estimates that 5.7 million new rooms – or 2 million new households – will be required by 2020; “If these are to be successfully supplied, 3.8 new rooms must be completed in every minute of the working day for ten years,” the report calculates dramatically.

However, Ghana is nowhere near this target, and the only significant housing developments being built in the heart of Accra are luxury apartments affordable to only a tiny minority of the capital’s 2.3 million population.

"This is without question the biggest problem that Accra faces," says Nat Amarteifio, who was mayor of Accra from 1994 to 1998. He blames much of the housing problems he and his successors have faced to IMF-backed structural adjustment policies of the 1980s and 1990s, which were designed to take the economy out of state control, limiting public spending and investment. These policies inhibited the government’s ability to meet Ghana’s housing needs and instead left the property market in the hands of private companies.

"The market is naturally interested in returns on investment,” says Amarteifio, “and private firms are much more assured of that when dealing with upper income buyers than in building housing for the masses.”

Indeed, private developers have tended to focus heavily on building homes to sell to wealthy Ghanaians who can afford $500,000 apartments, and investors who want to be able to charge $3,000 a month in rent.

A tale of two Accras

The result of this is that Accra tells a tale of two cities. In East Legon, flash mansions owned by footballers, retired politicians and senior civil servants sit alongside informal neighbourhoods in which residents have to put up their own streetlights and dig their own sewage systems. In suburbs like Haatso, homes protected by high walls and electrified razor-wire share space with crammed ad hoc slums.

As you move further out, the tarmac roads start to thin out, replaced by deeply-rutted dirt tracks. Soon the only signs of infrastructure are the towering electricity pylons surrounded by the ruins of the half-built houses that were there first.

Keep going, however, and the number of building sites grows as you drive through neighbourhoods named after the small towns they subsumed – Ashongman, Abokobi, Pantang – until there horizon is dotted with thousands of half-built houses perched on the foothills that mark the border between Greater Accra and the mountains of the Eastern Region.

Those half-built houses – on the outskirts of the region, let alone the city – are the single biggest investment most Ghanaians are likely to ever make. And most are built gradually, some over the course of as much as a decade, because land and construction materials – 80% of which have to be imported – are prohibitively expensive.

According to developers, this is one of the main reasons building affordable housing in Ghana is so difficult. According to Alex Tweneboa, former president of the Ghana Real Estate Developers’ Association, even modest homes can cost around $300 per square-foot to build, taking into account the money spent on building the necessary infrastructure and the costs of construction.

"The biggest factor of all is money," he says. Furthermore with lenders seemingly unwilling to invest much faith in the housing market, he adds: "As a developer, if I'm borrowing in Ghana, I will end up paying close to 40% a year in interest."

Who will build?

The result of all this is that most real estate is out of reach for the vast majority of Ghanaians. Tweneboa, for example, revealed that he had recently sold properties in an Accra suburb to high-ranking employees at banks and insurance companies and claimed that even they could only buy the $30,000 homes because their employers provided cheap mortgages. This suggests the government’s plans to build around 9,000 homes at $25,000 will also price out all but the wealthiest groups of Ghanaians. And according to Tweneboa’s research, a more realistic cost for a home for Ghanaians on middle incomes would be closer to $5,000, and that is with large subsidies and a generous mortgage.

But who will build these homes? The government has largely deferred to the private sector, but as Amarteifio insists, “There's simply no way in which the private sector can meet the demand." According to Tweneboa, there is also little profit-making incentive for private firms to want to build affordable housing.


However, the stakes for Ghana and its urban residents are high, and until a solution is found, shanty towns will continue to pop up in even the fanciest of neighbourhoods, slumlords will carry on making a killing renting wooden shacks and repurposed shipping containers to the limitless stream of people looking for a place to live, and the intense competition for the few decent and affordable properties that do exist in the city will mean rents will keep on rising and rising.

This Article was originally published on Think Africa Press and was written by Yepoka Yeebo- a reporter and photographer currently based in London. See and read more of her work on her website. http://www.yepokayeebo.com/

Monday, July 14, 2014

Hamas's Human Shield Strategy



The current Gaza conflict is likely to be remembered as a terrible tragedy. Not Because the IDF has unintentionally killed Palestinian civilians but because Hamas has made the use of human shields a despicable primary military strategy. encouraged by the unforgivable silence of leading international NGOs, Hamas deploys two complementary tactics that mock and debase the humanitarian core of international law: firing hundreds of rocket targeting Israeli population centers (including Jews, Muslims and Christians) and the massive use of Palestinian civilians—including women and children—as human shields.

While Israel makes an effort to fight with accurate surgical air strikes directed against Hamas militant and it's terrorist sites, Hamas is doing the opposite and firing rockets indiscriminately towards Israeli population centers in order to kill as many Israelis as possible.

While Israel using their anti-missile "iron dome" shield to protect their civilians, Hamas does just the opposite and Instead of keeping its citizens out of harm’s way they are using and exploit  the Palestinian civilian population as human shields for its militant and infrastructure.

In the past, it meant putting missile launchers near and inside of schools, hospitals, and mosques as well among civilian homes in the densely populated strip, But as Israel has stepped up its efforts to try and avoid civilian casualties, even as it seeks to silence the terrorist fire, Hamas has also increased its efforts to ensure that as many inhabitants of Gaza as possible are hurt in the fighting.

Why Hamas using they're own civilians as human shield?

Hamas sees the use of human shields as a win-win strategy, since if it deters an Israeli response, its fighters and weapons will be safe, and if Israel does respond, the civilian casualties will be another photo opportunity that can be internationally exploited for propaganda purposes and building popular support playing on anger against Israel.

When Hamas terrorist's fires rockets at Israeli cities they usually do this from densely populated areas using timers or remotely controlled launchers, leaving the terrorists themselves at a safe distance. To protect the launch sites from preemptive strikes by the Israeli Air Force, Hamas sends children to play near the launchers or sets them up near schools, playgrounds, hospitals or mosques.

When the IDF is preparing to attack a civilian area (seemingly civilian structures but used in practice as an armory, Hamas headquarters or a firing position) it takes extensive measures in order to avoid civilian casualties such as using telephone calls and leaflets to warn civillians before striking an area. In some cases, the Israelis fire missile without explosive warhead onto the roof of a building to get Palestinians who gathered there to leave before it strikes the building.

These messages urge civilians to leave the area, and even might spare the lives of terrorists. And what Hamas is doing? – Hamas urges civilians to defend the site with their lives, they're telling them to stay there. Is a government that send citizens to protect with their lives a military site a legitimate government?

Hamas don’t even try to hide the fact that they use civilians as human shield, in fact they're admit it loud and clear: Hamas Interior Ministry said in an on-air TV announcement to Gaza residents this week that Israeli’s warning messages "are designed to weaken our resolve and to sow panic and fear among us, in light of the failures of our enemies. We call on all Gaza residents not to pay attention to these messages and not to leave their homes."

Another example of this was noted, when Hamas’s Al Aqsa TV in Gaza aired the group’s spokesperson, Sami Abu Zuhri, urging the population of the Gaza strip to refuse to heed warnings and to use their bodies to shield Hamas facilities:

"The policy of people confronting the Israeli warplanes with their bare chests in order to protect their homes has proven effective against occupation.  Also, this policy reflects the character of our brave, courageous people. We in Hamas call upon our people to adopt this policy, in order to protect the Palestinian homes."


About The Critics

In the lethal "fog of war," even the most-disciplined, best-intentioned armies errantly kill civilians caught in the crossfire as well as their own soldiers who die from friendly fire (a difficult concept to digest). Does anybody remember the thousands of French civilians killed by the Allies during World War II's Normandy Invasion?
In their current asymmetrical war with Hamas, the Israeli Defense Forces are using cellphone messages, leaflets, and other measures in the attempt to decouple civilians from military targets placed in their midst by the terrorist organization. As former Commander of British Forces in Afghanistan, Col. Richard Kemp said of Israel’s previous operations in Gaza: “the Israeli Defense Forces did more to safeguard the rights of civilians in a combat zone than any other army in the history of warfare.”

As well as The flow of hundreds of trucks loaded with foodstuffs and medicine into Gaza from Israel is a daily routine in order to allow further humanitarian supplies to reach noncombatants.

This Israeli effort is obligatory morally and ethically, but in terms of the reality of today's warfare it is an outstanding effort. No other army had ever acted in the same way towards the enemy's civilians.

Despite the obvious logic, Israel gets nothing but a global diplomatic and media chorus of boos from those who promote human rights but willfully blind to the ultimate outrage against humanitarian international law occurring today in Gaza by the hands of Hamas.

 The Bottom Line

Shields protect honorable combatants in the midst of battle; Iron dome is the modern city wall aims to protect civilians; Human shields? It is the weapon of the most cowardly tyrants who violate every principle of humanitarian international law.

few in the mainstream media find it necessary to critical and report on Hamas crimes – let's say plain and simple: Hamas violates the international law  contrary to all ethical and moral standards of warfare – they claim they are protecting they're civilians but they are their greatest enemy.

 
Design by Free WordPress Themes | Bloggerized by Lasantha - Premium Blogger Themes | Best WordPress Themes